<h1>פסקי רבינו אביגדור צרפתי מבעלי התוספות פרשת משפטים</h1>
<h2>דף ד.</h2>
ירשיעון [שמות כ"ב]. בגמ' ירשיען כתיב, ולכך פליגי עלה אי יש אם למקרא או למסורת. ד"א אשר ירשיעון. מכאן על פי שנים בין לחובה בין לזכות.
<h2>דף לב.</h2>
ירשיעון [שמות כ"ב]. בגמ' ירשיען כתיב, ולכך פליגי עלה אי יש אם למקרא או למסורת. ד"א אשר ירשיעון. מכאן על פי שנים בין לחובה בין לזכות.
<h2>דף לח:</h2>
פירוש שמי בקרבו [שמות כ"ג]. אלו עשרת הדברות על הלוחות ובכל דיבור של הראשונות שמו נחתם. ראשון, אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב') כי אני ה' אלהיך (שמות כ' ה'), לא תשא את שם ה' אלהיך (שמות כ' ו') זכור וגו' שבת לה' אלהיך (כ' י'), אשר ה' אלהיך (ה' י"ב). [ובחמשה אחרונות לא נאמר בהם ה' אלהיך]. ה' מדת הרחמים, אלקיך מדת הדין, כנגד ה' שיש בה קום עשה, היחוד, ובטול ע"ז, ובשמו תשבע, זכירת שבת, כיבוד אב ואם, כתיב חמש שמות. כנגד ה' לאוין רציחה ניאוף גניבה עדות שקר חימוד כתיב חמש אלקיך.
<h2>דף סג.</h2>
בלתי לד' לבדו [שמות כ"ב]. ולא לאלהים אחרים, ואפי' בשותפות כמו כותים שכתוב בהן (מלכים ב' י"ז ל"ג) את אלהיהם היו עובדין ואת ד' היו יראים.
<h2>דף סג:</h2>
פירוש שבועות. ושם אלהים אחרים לא תזכירו [שמות כ"ג]. פסק זו אזהרה שלא להזכיר ע"ז אלא בלשון גנאי כמו מרקולית כלומר של קנרוס. לא ישמע על פיך. בגמרא מפרש התם זו אזהרה, וכן פסק שאסור לעשות שותפות עם הגוי, שלא יגרום שהגוי ישבע לו באלהותו ובע"ז שלו. ולפי זה קצת קשה א"כ האיך אנו נוטלין שבועה מן הגוי, וצ"ע.
<h2>דף סו.</h2>
פירוש מקלל. אלהים לא תקלל [שמות כ"ב]. פסק זו אזהרה למקלל הדיין דברי ר' ישמעאל, שכל המקלל את הדיין כאילו בירך את השם, ולכך כתיב בלשון אלהים. ואפי' לא קילל אותו אלא ביזה הדיין, עובר בלאו ולוקה, וזהו לא תקלל לא תבזה כמו (דברים מ"ט כ"ג) כי קללת אלהים תלוי לשון ביזוי, ולכך יצא מן הכלל ונשיא בעמך לא תאור ללמד אפי' הוא הדיין הדיוט שאינו בכלל ונשיא בעמך לא תאור, ואפי' בביזוי בעלמא לוקה. ואם קללו לדיין לוקה משום אלהים לא תקלל ומשום לא תאור ומשום לא תקלל חרש, ובא ללמד על נשיא שיצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו כי המבזה גדול שבישראל אע"פ שלא קיללו אלא שביזהו, כההיא [קידושין ע' ע"א] דקריה שויסקל ושמתיה. כך פסק כל המבזה ת"ח חייב מלקות ושמתא.
<h2>דף סז.</h2>
פירוש מכשפה לא תחיה [שמות כ"ב]. הוא הדין מכשף, אלא שדיבר הכתוב בהוה, לפי שהנשים מצויות בכישוף. דורשי רשימות סמך מכשפה למפתה שכן דרך הנותנין לב לפתות, לחזר אחר הכישוף. וסמך לאחר פתוי נערה כתיב שוכב בהמה, שנתפתתה ולא צעקה דומה לבהמה שאין לה פה לצעוק. וסמך אחר שכיבת בהמה שהוא דרך [נכרים שהם] החשודים על הרביעה, כתיב זביחה לע"ז שנאמר זובח לאלהים יחרם. [ו]סמך אחר זביחה לע"ז מצוה על הגר הנפרש מע"ז ומשכיבת בהמה ומכישוף, ולכך הזהיר הכתוב לישראל וגר לא תונה וגו'. ולפי שהזהיר על הגר שאין לו כח והוא יחיד, לכך סמך אחריו יתום ואלמנה שנאמר כל אלמנה ויתום לא תענון. להעניש מדה כנגד מדה שנאמר והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים, לפי שעינו יתום ואלמנה. אבן עזרא.
<h2>דף פה.</h2>
ונשיא בעמך וגו' [שמות כ"ב]. לפי שנאמר (קהלת י' כ') גם במדעך מלך אל תקלל ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר, הייתי אומר בין צדיק בין רשע ת"ל בעמך בעושה מעשה עמך.
